הרבה פעמים, כשמטופל נרדם בזמן עיסוי, זה דווקא סימן טוב –
הוא סומך על המטפל שלו ומרשה לעצמו לשחרר, להרפות, פשוט להיות.
לפעמים זו פשוט הדרך הכי מהירה להגיע לשקט פנימי, אבל בראייה הוליסטית, הירדמות בטיפול יכולה גם להצביע על משהו אחר – בריחה.
אז איך נזהה מה באמת קורה שם?
נחלק את זה לשלושה מצבים:
🔹 ישן – מנותק. לא מודע למה שקורה בגוף או לרגשות שעולים. אולי בורח.
🔹 שקוע – נמצא בתוכו. נינוח, רגוע, ער למה שקורה – אבל בעיניים עצומות.
🔹 נוכח/ער – עוקב אחרי כל תנועה של המטפל, לפעמים חסר מנוחה, מתקשה לשחרר שליטה.
אז מי אתם בטיפול?
הנרדמים? המשקיעים פנימה? או אלה שלא יכולים להפסיק לנתח כל נגיעה?